רע מהסוג הטוב
הכי חשוך לפני עלות השחר

כאילו ידעתי
יום ראשון 22 פברואר, 2015, 03:55
בקטגוריות: רע מהסוג הטוב

שי לי:  "עכשיו אתה זוכר אותי?" , "אני זוכר רק פנים,לא שמות" אין שום רגש במבט שלו. אפילו לבובה יש מבט מלא תחושות לעומתו.

לרגע חששתי להיצמד אליו מחשש להרגיש קור בלתי נסבל. שולחת לו חיוך, ספק כובש ספק מובך ובורחת לעמדה. שם אני מוגנת.

רחוקה מהקהל. רחוקה מהיחצנים. רחוקה ממנו. קרובה לדי גי. קרובה מדי. ועדיין, המבט הזה חדר לתוכי.

כאילו ידעתי שהוא רע אבל מהסוג הטוב. אני תוהה. טוב בשביל מי? אם הייתם מכירים אותי לפני שנתיים,

הוא היה הופך לבובה האהובה עלי. לדובדבן שעל הקצפת בעוגה הפרטית שלי שבסופו של דבר הייתה נזרקת היישר לכיווני.

כי את "מנסה לגרום לו להאמין באהבה" כי את "מאמינה בו, בך ובמה שיכול להירקם" כי את "מאמינה שהוא טוב" הרי,

הוא סתם "עקשן". ובסוף? את נשארת עם כלום ביד וכאב בלב.  אז הזמן חלף לו, צדקתי וטעיתי. צחקתי ובכיתי.

רבתי והשלמתי- בעיקר עם עצמי.

אחרי מסיבת בריכה משותפת, מצאתי את עצמי נגררת לתוך מערבולת. חמש שעות. מסביבי חברים שיכורים. חלקם הפוכים,

חלקם אוכלים, כולם צוחקים. ואני ? מהופנטת. מרוכזת בו יושב מולי, בבריכה. שלוש שעות שהנשימה שלי כמעט ומתחברת לשלו.

מנסה להתאפס. אני מדברת, האלכוהול פועל. והוא? ספק משתף פעולה, ספק נשאר במרחק נגיעה. הרי ידעתי שהוא לעולם לא יגע

בבחורה שטיפת אלכוהול משפיעה עליה. רציתי לצעוק לו : זה לא האלכוהול, זו אני. אבל תכלס? גם אני לא הייתי מאמינה לעצמי .

דיברנו שעות ועדין הכול נשאר עמום. הוא התעלומה הסודית שלי. לא הרגשתי ככה. מוגנת ובאותה נשימה מפוחדת.

הוא שומר עלי מהכול. הרי הוא מנהל האבטחה אבל האם הוא שומר עלי מפניו? זה המשיך לעוד לילה-בוקר משותף.

שש שעות רצופות מול מזרקה, הספקתי ללמוד אותו ולא ללמוד שום דבר. הספקתי להתרגש ממנו ולא להרגיש שום דבר הוא הספיק

לגעת ללא מגע, ואילו אני לא נגעתי כלל. הוא סיפר לי על אימא, על אבא, על בגידות ואכזבות ועל כך שאהבה לא באמת קיימת.

אהבה נובעת מגעגוע. על קור, ועל מחסור בחום. ואני? פתחתי בפניו דברים שמעולם לא העזתי. ולמה דווקא מולו? אין לי תשובה, עדיין.

מאז אותו בוקר-לילה הוא חלק מהשגרה שלי. הוא לא שם לב, אני משתגעת. הוא לא שם לב, אני נפגעת. הוא לא שם לב, אני מתרגשת. הוא לא שם לב, אני מרגישה. לי איכפת. לו פחות. אני מתקרבת הוא מתרחק. "המועדון בן שנה" זמן טוב למסיבה.

מדהים אותי כל פעם מחדש איך אצלי המסיבה מתחילה שלכולם היא כבר הסתיימה. באזור 4:00 לפנות בוקר, עם צח.

ממש פתחנו תיבת פנדורה. הוא מלווה אותי לאוטו, מסתכלת עליו שנייה לפני שהוא חוזר חזרה לאופנוע ואז זורקת לו באוויר

"זה ממש לא נכון" מנסה להמשיך את השיחה שניהלו במשך ערב שלם.הוא מביט אלי, "אני לא מבין למה את מפחדת להודות",

"אני לא" , "אז את מודה?" , "אין לי במה להודות. אני ממש לא זוכרת את זה ככה אתה בטוח שאתה לא מתבלבל ? " , "לא."

וכרגיל. קרחון יותר חם ממנו. הוא זורק לי חיוך וצועק מעבר לכביש

"הכול בסדר, אם לא היית שיכורה בפעם ההיא שנינו יודעים שזה היה קורה"

מסתובב וממשיך בדרכו. הדרך הביתה נראתה ארוכה מתמיד. ת"א- חיפה הרגיש כמו נסיעה ספונטנית לאילת.

 


 אין תגובות עד כה
כתיבת תגובה



כתיבת תגובה
שבירת שורות ופיסקאות אוטומטית, כתובת דוא"ל לא תוצג, תגי HTML מותרים:
‎<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong> ‎

(חובה)

(חובה)


It sounds like SK2 has recently been updated on this blog. But not fully configured. You MUST visit Spam Karma's admin page at least once before letting it filter your comments (chaos may ensue otherwise).


This is a blog At.CorKy.Net